הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אחים טל הנדסה בע"מ

פסק דין

לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שארעה ביום 23/11/2010, בין רכב המבוטח על ידי התובעת, בו נהג התובע 2, לבין רכב בבעלות הנתבעת.

התובע 2, העיד כי עמד ברמזור בנתיב הימני ורכב חנה לאחר הצומת על המדרכה בצד ימין. כאשר התחלף האור, החל בנסיעה ולפתע מהרכב החונה נפתחה בפתאומיות הדלת, אף שניסה להתחמק, הדלת פגעה במראה הימנית, כתוצאה מהפגיעה המראה נסגרה ופגעה בחלון. מתנופת המראה החלון נשבר. כאשר נשאל אם היו נזקים נוספים, השיב שאינו חושב ולא זכור לו אם נפגעו גם דלתות הרכב.

נהג הנתבעת העיד, כי עמד על המדרכה במקום בו מותר לעמוד, מדובר בשטח עבודה, כיבה את הרכב וירד להיכנס לעבודה ואז עבר רכב ופגע לו בדלת, כאשר השריטה בדלת נגרמה בצד הימני. בחקירה הנגדית שב וטען, כי עמד במקום מותר וכי פתח את הדלת ומיד הרגיש את המכה.

דיון והכרעה

משמיעת שני הנהגים, עולה בברור, כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על נהג הנתבעים, אשר בהגינותו הודה כי התאונה ארעה מיד עם פתיחת הדלת. הווה אומר הנהג פתח את הדלת באופן בלתי זהיר. תקנה 80 (א) לתקנות התעבורה, קובעת: "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך."

על פי הוראה זו האחריות מוטלת על פותח הדלת, כאשר המבחן על פי התקנה הוא שפתיחת הדלת לא תפריע לתנועה בכביש ושהפתיחה תהא לאחר הבטחת שלומם של עוברי דרך, מכאן שהאחריות לנקיטת אמצעי זהירות מתאימים חלה בראש ובראשונה על פותח הדלת. מעדות הנתבע עצמו עולה, כי כלל לא הבחין במעבר רכב התובעת בטרם פתיחת הדלת ובכך חטא הנתבע בשניים - לא רק שיצר סיכון בעצם פתיחת הדלת, אלא שלא היה קשוב למה שקורה בכביש, שכן אם היה מבחין ברכב המתקרב, היה יכול לסגור את הדלת או להמנע מלהמשיך ולפתוח אותה דבר שהיה עשוי למנוע את התאונה.

לעניין הנזק נהג התובעת העיד, כי הנזק שנגרם הוא שבירת המראה והחלון, גם בהודעה לחברת הביטוח נהג התובעת לא הזכיר נזק בשתי הדלתות ואולם עיון בתמונות השמאי מצביע על נזק של שריטה בדלתות, שיכול להתיישב עם מגע עם דלת של רכב אחר.

התובעת הוכיחה, באמצעות המסמכים שצורפו לכתב ההגנה כי שילמה את הנזק. ההלכה היא, כי אמנם סבירות גובה הנזק, עומדת לבחינה ולבדיקה, גם כשעסקינן בתביעת שיבוב, אך בעניין זה, עומדת הנחה כי התובעת שיפתה את מבוטחה כדין ובסבירות (ראה ע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ ואח' פ"ד נ(4) 567), כן נפסק, כי בהעדר טענה לקנוניה או חוסר תום לב, בפעולתה של חברת ביטוח, אין לדרוש יותר מאשר סבירות, באשר להכרה בקיום כיסוי ביטוחי, גם אם שנוי הוא במחלוקת, שכן: "מן המפורסמות הוא, כי אין מדרכן של חברות ביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן" (שם בעמ' 569). עוד נאמר, מפי כב' השופטת שטרסברג כהן: "אם קיימות אפשרויות לפרושים שונים של הפוליסה או של העובדות שבעטיין דורש המבוטח את הפצוי על פי הפוליסה וחברת הביטוח מעדיפה את הפירוש המזכה את המבוטח בתשלום, לא יורשה המזיק לפשפש בשיקולי חברת הביטוח, לפסלם ולדרוש הכרעה שיפוטית בשאלת חבות חברת הביטוח כלפי מבוטחה כאילו היתה זו התדיינות בין המבטחת והמבוטח..." (שם עמ' 570-571), משכך ובהתאם לפסיקה זו באתי לידי מסקנה כי התובעת זכאית להחזר סכום הנזק ששילמה.

מן המסמכים עולה, כי התובעת שלמה סכום של 2,742 ₪ בעבור תיקון הרכב (סכום התיקון 3292 בניכוי השתתפות עצמית) וכן ירידת ערך 1,267 ₪. אף שהייתה לי התלבטות מסוימת לגבי ירידת הערך שנקבעה, הרי משהוגשה חוות דעת שמאי שלא נסתרה ומשהתובעת הוכיחה, כי שילמה את הסכום, ראוי לקבוע כי על הנתבעים להשיב לה סכומים אלה בצירוף הצמדה מיום התשלום (בסה"כ – 2,742 + 1,267 = 4,009 ₪).

התובעת 1, שילמה שכ"ט שמאי בסך 345 ₪ (ללא מע"מ) והיא זכאית לקבל סכום זה בצירוף הצמדה מיום התשלום.

בהתאם למסמכים שצורפו, התובע 2, נשא בהשתתפות עצמית בסכום של 550 ₪ והוא זכאי לקבל סכום זה בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום.

כמו כן ישאו הנתבעים באגרה כפי ששולמה, הוצאות התובע-2 בסך 350 ₪ וכן ישלמו את ההוצאות שנפסקו בישיבה ביום 27/6/2013, בסך 350 ₪. בנוסף יישאו הנתבעים בשכ"ט עו"ד בסך 1,250 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ל' אדר תשע"ד, 02 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: